יהלום תעשיית חומרי ניקוי בע"מ נ' עסאף

פסק דין

בפני בקשת ערעור על החלטת כב' הרשמת עדי ריכטמן מיום 24.2.13 (להלן: "הרשמת") בתיק סע"ש 51895-07-12 בה חויבה הנתבעת (המערערת בתיק זה) לשאת בהוצאות ב"כ התובע (המשיב) בסך 3,000 ₪.

רקע עובדתי

ביום 26.7.12, הגיש התובע הגיש כתב תביעה כנגד הנתבעת, במסגרתו תבע זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורין בהתאם לחוקי העבודה.

ביום 15.10.12 הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף, אליו צורף כתב ויתור עליו חתם התובע כ-6 חודשים טרם הגשת התביעה, עליו חתם לטענתה, לאחר קבלת סך 5,500 ₪ בגין מלוא זכויותיו בקשר לתקופת העסקתו בנתבעת.

בד בבד עם הגשת בקשה זו, הגישה הנתבעת בקשה להארכת המועד הקבוע להגשת כתב הגנה ב-30 ימים לאחר המועד בו תינתן החלטה בבקשת הדחייה על הסף.

באותו היום ניתנו על ידי הרשמת שתי החלטות בפתקית- באשר להארכת המועד נכתב "כמבוקש" ובאשר לבקשת הדחייה על הסף, הוחלט כדלקמן:

"לתגובת המשיב בתוך 15 ימים. הבקשה תבורר בדיון.

יוגש כ.ה (כתב הגנה- א.ש) בתוך 30 ימים אלא אם תחשב הבקשה כ.כ.ה (ככתב הגנה- א.ש). לקבוע מועד"

הדיון בתיק כאמור, נקבע ליום 24.2.13.

ביום 24.1.13 הגישה הנתבעת בקשה בכתב, בה עתרה, בין היתר ל"הבהרת החלטה", כאשר בסעיף 5 ביקשה הנתבעת לברר, "האם עליה להגיש כתב הגנה עתה או שמא עליה להמתין עד לתוצאת הדיון בבקשת הדחייה על הסף, בעיקר לאור אופייה של הבקשה אשר משמעות קבלתה היא למעשה סיום התיק".

ביום 27.1.13 ניתנה החלטה בבקשה לפיה "מעיון בתיק עולה כי לא הוגש כתב הגנה, הבקשה לדחיה על הסף תבורר כפלוגתא ראשונה".

ביום 24.2.13 התקיים דיון אליו התייצב נציג המערערת ובא כוחו ואילו מטעם התובע התייצב אך ורק בא כוחו. בפרוטוקול הדיון נכתב כדלהלן:

"משלא הוגש כתב הגנה עד מועד זה הרי הבקשה לדחיית התובענה משמשת ככתב הגנה. בית הדין ניסה לנהל הליך קד"מ ולהכנס לרזולוציה של התביעה אולם בא כח הנתבעת מנע זאת ממנו ועתר בבקשה להגשת כתב הגנה.

לנוכח האמור, משדיון הקד"מ עקר ובשל הצורך לדחות מועד הדיון הנני מחייבת את הנתבעת בשכ"ט עו"ד לב"כ התובע ולפקודתו בסך 3,000 ₪ כולל מע"מ בגיל בטלת ישיבת היום...

טענות הצדדים

לטענת המערערת, אי הגשת כתב ההגנה על ידה נבע מהחלטת הרשמת, לפיה סברה הנתבעת כי היא נעתרה לבקשתה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה ב- 30 יום לאחר מתן ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף.

כן הוסיפה, כי בקשת ההבהרה מיום 24.1.13 הייתה מעשה יזום מצידה, שאילו היה נקבע בהחלטה לבקשה כי עליה לעשות כן, הייתה המערערת מגישה את כתב ההגנה בהתאם להחלטת בית הדין. ואולם, בהעדר הוראה מפורשת, אלא ציון לקוני כי בתיק לא הוגש כתב הגנה, סברה המערערת כי היה ויוחלט שלא לקבל את בקשת הדחייה על הסף, במסגרת הדיון שנקבע ליום 24.2.13, היא תוכל להגיש כתב הגנה 30 יום לאחר מתן ההחלטה.

לטענת המשיב, התנהלות המערערת חסרת תום לב שעה שלא הגישה כתב הגנתה עד למועד הדיון ואף בעת התקיימותו סירבה כי בקשת הדחייה על הסף תחשב ככתב הגנה. בנסיבות הללו, צדק בית הדין שעה שהשית על המערערת הוצאות בגין בזבוז זמנו של בית הדין ושל ב"כ המשיב.

הכרעה